אחד החברים במועדון התוכן שלי שאל שאלה טובה: האם לגייס עכשיו בחודש אלול כשכולם מגייסים, ואז קיימת תחרות גדולה, או אולי לחכות לאחרי החגים וליהנות מזה שהשטח יהיה פנוי ויהיה יותר קל להתבלט מול התורמים?
כרגיל, אפתח בסיפור: שבוע שעבר עשיתי קניות באושר עד, ואשתי ביקשה ממני להביא פסטה. עמדתי מול מדף אינסופי של פסטה, מכל הסוגים, מכל החברות, והתבקשתי לבחור את הפסטה הנכונה מתוך השפע הגדול הזה.
המחיר היה פחות הפקטור המשמעותי, כמו שרציתי להביא פסטה איכותית שהילדים ייהנו ממנה.
אחרי התלבטות קצרה, הלכתי אל המוכר והידוע ובחרתי פסטה של אוסם. אני די בטוח שיש שם פסטה יותר טובה וטעימה, ששייכת לחברה שאני לא מכיר. אבל מאחר ואין לי דרך להעמיד סיר מים רותחים באמצע הסופר ולעשות מדגם של כל הפסטות, אני חייב לבחור מהר מתוך האריזות שסגורות מולי.
אז למה בחרתי בפסטה של אוסם?
כי זה מותג גדול, ידוע, מוכר. כי אני קונה מוצרים של אוסם ואף פעם לא התאכזבתי (חוץ מבמבה בטעם בראוניז, מי חשב על השטות הזאת?), כי בתוך שלל המותגים הלא מוכרים, והזמן הקצר שהיה לרשותי, העדפתי ללכת על בטוח ולא לקחת סיכון.
ומכאן אני מגיע לנקודה:
החודש הזה ידוע כחודש בו אנשים תורמים יותר. הלב שלהם נפתח בחודש הרחמים והסליחות. מטבע הדברים, במצב כזה כולם גם רוצים להתרים, ולתורם הפוטנציאלי יש אינספור אפשרויות תרומה, והוא נדרש לבחור מביניהם. במבט ראשון כולם נראים לו אותו דבר.
ופה, אם עשינו עבודה טובה בשימור תורמים (החל מתיעוד וקליטת תורם, ועד לשליחת ניוזלטר פעם בחודש), אם פרסמנו את הפעילות שלנו, אם אנחנו יודעים להסביר במהירות ובבהירות מי אנחנו ומה אנחנו עושים – זה יאפשר לנו לבלוט מעל כל השאר.
אם נחכה ונגיע לתרום אחרי החגים, אחרי שהוא כבר תרם לעמותה אחרת, אחרי כל ההוצאות של החגים, כבר בכלל לא בטוח שנצליח להתרים אותו.
אז תנצלו את ההזדמנות הזאת, את פתיחות הלב של התורמים הפוטנציאליים, ותצאו לדרך. אל תיבהלו מהרעש, מההמוניות, מהתחרות, כי יש הרבה עמותות שדומות לכם, אבל אין אף עמותה בדיוק כמוכם.
